<h1>ספר האסופות סימן כ"ב</h1>
<h2>דף מז:</h2>
דין שנוי דמויות הריאה. אמר רבא ריאה שיבשה, וכשנופחין אותה אין הרוח נכנס בה מחמת יבישותא, ודאי מחמת צמאון ושרב ושמש יבשה, וזהו תקנתה, ממרס אותה בידו במים, לא חמין ולא צונן אלא פושרין בנחת בנחת, אם נרטבת וחוזרת לכמות שהיתה ומקבלה הרוח בנפיחה, ודאי יש בה חיות וכשרה, ואי לאו יבישה היא לגמרי, ובקרוב היתה מתה פתאום וטריפה כל ריאה שאין לה חיתוכי דאוני ואין בה קמטים טריפה, דאמר רבא האי ריאה דדמיא לאופתא טריפה, היכי דמי כי אופתא, שהיא קשייתה כחתיכת עץ וקלה בלי קמט כמו [שופטים ט'] אנשים רקים ופוחזים שאין לה אונות. ואמרי לה דשיעא כי אופתא, כלומר שהיא טחוייה בלי קמטין וחתוך האונות כדכתיב [ויקרא י"ד] וטח את הבית ומתרגמ' וישע ית ביתא. נשתנה צורתה. אמר רב כהנא ריאה דדמיא מראהה לכבדא כשרה, לפי שחלתה מחמת מים רעים סרוחים ששתתה הבהמה, ונהפך מראיתה לכבדא, דמות דם קרוש וקפאוי, ולמחר תחזור ותבריא על כן היא כשרה. אבל דמיא לבשרא טריפה וסמני' [שמות כ"ב] ובשר בשדה טריפה לפי שחלתה ע"י מים מרופשים מליאי טיט ששתתה הבהמה. והמים העכורים הם נכנסו בסמפונא ונשאר הטיט בסמפונות, ונמוקה, ונהפך הריאה לדמות בשר, וסוף הריאה לרקבון עומד ותמות הבהמה. דמיא לכחול שכוחלין בו את העינים כשרה. לדיו של סופרים טריפה. דאמר רב אחא ריאה דדמיא לכוחלא שהיא אדומה ככחול, כשרה כדיותא טריפה, דחזינן לענין דם נדה חמשה דמים טמאים באשה, ושחור אחד מהן, וטעמא א"ר חנינא שחור כדיו הוא אלא שלקה, ריאה שהיא ירוקה כעלה של כרישין כשרה, דאמרי' ירוק ככרתי כשרה מדר' נתן, דאמר ר' נתן פעם אחת הלכתי למדינת קפודקיא, ובאתה אשה אחת לפני, שמלה את בנה ראשון ומת, מלה שני ומת, שלישי הביאתו לפני, ראיתיו שהוא ירוק, אמרתי לה בתי המתיני לו עד שיפיל בו דמיו. והמתינה לו ומלה אותו וחיה. וקראה אותו נתן הבבלי על שמו, כי התינוק הזה חלה, והופג דמיו מחמת חליו ונעשה בשרו ירוק, ועתה חזר הדם ונפל באברים ונתרפא, הכי נמי לענין ריאה עתידה הבהמה להתרפא ולפול הדם בריאה, אדומה נמי כשרה מדר' נתן, דחזא לההיא איתתא שמלה את בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי ומת, רביעי הביאתו לפני ראה שהיה אדום שחלצתו חמה וקדחת והיה הדם תוסס ורותח ונעשה הולד אדמדם. א"ל בתי, המתיני לו עד שיבלע בו דמו. והמתינה לו ומלה אותו וחיה, כי דם הילד היה מכונס במקום אחד בין עור לבשר מחמת חולי הקדחת, ועתה חזר הדם ונבלע באברין ונתרפא הכי נמי לענין ריאה שהיא עתידה לחיות. אמר רב חמא בריה דרבא ריאה דדמיא למראה של ביצה, פי' לחלמון שבפנים טריפה. וגם אם דמיא לחלבון שבחוץ טריפה, כי מוריקא טריפה, כי כשותא פי' מוריקא כרכום שקורין שפרן, כשותא עשב אחד ששמו קומלין ובלשון אשכנז הופא, ומטילין אותו בתוך שכר, כל אלו דמויות טריפה. א"ל היכי דמי ירוקה דר' נתן דכשרה, דדמיא לכרתי. אמר רבינא האי אטום בריאה טריפה, וכיצד הוא אטום, בזמן שנופחין אותה יש בה מקום מטומטם, ואין הרוח נכנס בה ואינו ממשמש בה הרוח, ויש לחוש שמא יבשה הריאה, וזהו תקנתה, מביאין סכין וקורעין אותה באותו מקום מעט, אם יש שם דם עכור או מזור בידוע שמחמת הדם או המזור הוא שאין הרוח נכנס בה וכשרה. אבל אם אין שם דם ולא מזור, לוקחין רוק או קש או נוצה או כל דבר קל וישים בתוך הקרע במקום שאינו מקבל הרוח משום הקשיות והאוטם. אם מבצבץ ועולה כשרה, דודאי שולט בה הרוח, ואם לאו טריפה, לפי שהיא יבישה אין שולט בה הרוח.
